ברלין שימשה מאז מלחמת העולם הראשונה כמרכז לפעילות ריגול בינלאומית. המרגלת המפורסמת מאטה הארי פעלה רבות בברלין (עד שלבסוף הוצאה להורג על ידי הצרפתים במהלך מלחמת העולם הראשונה). גם במהלך מלחמת העולם השנייה פעלו בברלין סוכנים חשאיים ורשתות ריגול, כולל "סלון קיטי" הידוע לשמצה, שהוקם על ידי שירות הבטחון של המפלגה הנאצית ה SD, בברלין של התקופה הנאצית.
ג'ון לה קארה בברלין
לאחר סיום מלחמת העולם השנייה וחלוקתה של ברלין הפכה ברלין למרכז ריגול עולמי. כל סוכנוית הריגול הפעילו סוכנים בברלין. הארועים שהתרחשו בברלין שימשו רקע לספרים וסרטים רבים. אחד מהסופרים המפורסמים ביותר של ז'אנר זה היה ג'ון לה קארה, ששימש בעצמו כסוכן של ה MI6 בברלין.
המלחמה הקרה בברלין
מי שמכיר את ההיסטוריה של "המלחמה הקרה" (שלא הייתה באמת "קרה"), יודע לדלות מספריו את הארועים והמקומות שאינם דימיוניים כלל וכלל. ברחוב פזנן 28 אכן עמדו בשנות החמישים משרדים של ארגון הביון הבריטי ה MI6, זאת לפחות מתוך הארכיונים של השטאזי (Stasi), השירות החשאי של מזרח גרמניה, שבהם ניתן למצוא תמונות ודוחות מעקב אחר היוצאים ונכנסים לבניין זה.
דירת מסתור בברלין
לכל שירות שירות חשאי רציני יש דירות חשאיות ("דירות קונספרטיביות") שבהן נערכות פגישות סודיות, או שהן משמשות למסתור במקרה של חשיפה. בניין כזה היה נמצא בבעלות השירות החשאי הבריטי, MI6, באחד הרחובות היותר מעניינים בברלין – פזננשטראסה (Fasanenstrasse).
הרחוב הזה, שרבים מבתיו שרדו את מלחמת העולם השנייה, שימש במה לכמה מסיפורי הריגול המרתקים של המאה ה-20 ולמעשה מאחורי כל בניין מסתתר עולם ומלואו.
המרגל שחזר מן הכפור
כמו בספר "המרגל שחזר מהכפור" ורבים מספריו של ג'ון לה קארה, גם ספרו הלפני אחרון "מורשת של מרגלים", מתרכז בברלין. כמו בספריו האחרים גם כאן נקשרים מציאות ודמיון ביחד.
בפעם אחרת הזכיר ג'ון לה קארה דירת מסתור ברחוב אלברכט דירר 28 (Albrecht Dürer). רחוב כזה קיים בשכונת מהלסדורף, שהייתה נמצא במזרח ברלין ולכן קשה להאמין שבאמת הכתובת שנתן היא אמיתית. כיום כמעט בלתי אפשרי לבדוק האם הסיפורים והמקומות שג'ון לה קארה ציין בספריו הם אמיתיים או מומצאים.
למי שמכיר את ברלין חלק מהפרטים בספריו נשמעים לא הגיוניים. למי שכבר השתתף בטיול בברלין בעקבות מרגלים הרצף הגיאוגרפי לפעמים לא יתכן. בסוף הספר "המרגל שחזר מהכפור" אלק לימס ואהובתו ליז גולד מנסים לברוח ממזרח ברלין. בהתחלה הוא מתאר שהוא נמצא כ-100 מטרים משער ברנדנבורג, אבל הוא מתאר שהוא נוסע על "שדרות לנין" (היום לנדסברגר אלה), שמכל כיוון אפשרי רחוקה יותר מאשר 100 מטרים משער ברנדנבורג. כשנשאל על כך התחמק לה קארה ואמר שהתיאור הוא "פחות או יותר". הוא רמז שיתכן ובכלל היה מדובר בגרייפסוולדר שטראסה ונקודת הבידוק ("צ'ק פוינט") שעליה הוא כתב הייתה נמצאת בכלל בברנאור שטראסה.
מחקר מקורות
ג'ון לה קארה ערך מחקרים רבים לפני כל ספר שכתב. כמי ששירת בשירות הריגול הבריטי בברלין, הוא הכיר את הקודים של סוכניות הריגול השונות שפעלו בברלין וכך ידע בדיוק מה לחפש בארכיונים. הוא לא גילה מה מהארועים, המקומות והאנשים שהוא מזכיר בספריו הם אמיתיים ואילו הם מומצאים. סוכנויות הריגול, כמובן, לא יגלו זאת.
האם "קרלה" הוא מרקוס וולף?
אחת הדמויות המפורסמות ביותר בסיפוריו הוא "האיש ללא פנים" – קרלה, ראש הריגול הנגדי של מזרח גרמניה. ג'ון לה קארה הודה שבתחילה קרא לדמות זו וולף, אך מנהליו ב MI6, ביקשו ממנו להחליף את השם מכיוון שאדם בשם וולף קיים במציאות. לה קארה הכחיש שוב ושוב כי הוא התכוון למרקוס וולף, רב המרגלים של מזרח גרמניה, אך וולף עצמו דאג לטפח את המיתוס סביבו. יש לציין שעד זמן קצר לפני מותו של וולף סירב לה קארה להשתתף בכל סימפוזיון שבו השתתף גם מרקוס וולף.
בין מציאות לדמיון
אנחנו יכולים רק לנחש מה הם המקומות האמיתיים. לדוגמא בספר "המרגל שחזר מהכפור" מסופר על ירי על הסוכן רימק. מקרה כזה לא מתועד במקום שבו הוא מצויין בספר, אך מקרה דומה קרה במעבר הגבול ברחוב היינריך היינה (Heinrich Heine).
חלק גדול מספריו הקשורים לברלין סובבים אחר הנעשה במגדלננשטראה (Magdalenenstrass). למעשה המשרדים של השטאזי ישבו בנורמננשטראסה (Normannenstrasse). את זה ידע, כמובן, לה קארה טוב מאוד, אבל בכל זאת החליט לשנות את המיקום שציין בספר (יצוין כי מדובר ברחוב סמוך). לעומת זאת הוא לא חסך בפרטים קטנים, כמו לדוגמא פסלו של קרל מרקס, שניתן לאריך הוניקר לכבוד יום הולדתו השבעים והוצג במדרגות בניין השטאזי. את הפסל ניתן לראות היום בתוך "מוזיאון השטאזי".