טיול לבונקרים של הוורמאכט בפאתי ברלין
טיול לבונקרים של הוורמאכט בפאתי ברלין
בשתי הכתבות (כאן תוכלו להגיע לחלק השני) אנחנו סוקרים טיול לבונקרים הנאצים ולבסיס הסובייטי הנטוש באזור וונסדורף. בחלק הנוכחי, אנחנו מטיילים לבונקרים של תקופת גרמניה הנאצית באזור ברלין
חלק ראשון - מסוף המאה ה-19 ועד סוף מלחמת העולם השנייה
בשנת 1897 הפכה וונסדורף מכפר קטן לאחד המקומות המשמעותיים ביותר של המאה ה-20. מכאן תכננו את מבצע ברברוסה, זה היה מרכז העצבים של הוורמכט במהלך מלחמת העולם השנייה ואחריה הפך לאחד מרכזי השליטה של הצבא האדום במהלך המלחמה הקרה.
קנאתו של הקייזר
האזור שבו נמצאים הבונקרים היה מוקד צבאי עוד בתקופת האימפריה הגרמנית. בתחילת המאה ה-20 קינאתו של הקייזר וילהלם השני בקרובי משפחתו באי הבריטי מצד אחד וקרובי משפחתו ממשפחת רומנוב ברוסיה הלכה וגאתה. הוא רצה גם כן אימפריה "שבה השמש אינה שוקעת" ובה מרחבים בהם יוכל לאמן את חייליו.
בשנת 1906 הוקם במקום זה באזור ברלין מרכז הדרכה אימון ראשון ובית הספר לכוחות הרגלים. בעקבות כך עבר המקום תנופת פיתוח ולמקום עברו קצינים רבים. בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה ("המלחמה הגדולה") הלכו ונפתחו בסיסים נוספים באזור בינהם בית הספר לתקשורת. ב-1914 (ועד 1945) הפך המקום למחנה המטה הכללי של צבא היבשה של גרמניה.
נתון מעניין הוא שבשנת 1915 הוקם בוונסדורף המסגד הראשון בגרמניה. המסגד נבנה על מנת לשמש את החיילים המוסלמים שהתאמנו במקום. יש לזכור שבמהלך מלחמת העולם הראשונה לחמה גרמניה לצד האימפריה העות'מאנית וכן האימפריה האוסטרו-הונגרית (שבחלקים הבלקנים שלה היה גם מיעוט מוסלמי). אמנם הסולטאן העות'מנאי ("טורקי") הכריז על המלחמה כמלחמת קודש ("ג'יהאד"), אך גם בצבא הבריטי והצרפתי היו חיילים מוסלמים וכך קרה שבמסגד השתמשו גם שבויי מלחמה, ששהו במחנה השבויים הסמוך.
בקרבת מקום יש גם בית קברות מוסלמי שבמהלך מלחמת העולם השנייה שימש גם לקבורת המתים (הלא מוסלמים) בהפצצות האוויריות על האזור.
גם לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה השתמש הצבא הגרמני בבסיסים באזור ובעיקר בבית הספר לספורט של חיל היבשה. לקראת המשחקים האולימפיים של שנת 1936 התאמנה במקום אף הנבחרת האולימפית של גרמניה.
לקראת מלחמת העולם השנייה
עם עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933 התפתחה וונסדורף בצורה מהירה למרכז ההכשרה והפיקוד. במיוחד לפיתוח תורת הלחימה בטנקים. ב-1935 הוקם הוורמאכט Wehrmacht (לפני כן נקרא הצבא הגרמני רייכווהר Reichswehr וכיום נקרא הצבא הגרמני בונדסוור Bundeswehr) ובוונסדורף הוקמה מחדש דיבזיית הפנצרים השלישית, אחד הסימנים הראשונים המעידים על התעצמות הצבא הגרמני לקראת המלחמה. במקום הוקם גם בית הספר לנהיגה ובתחילת שנת 1935 הועבר למקום הפיקוד העליון של חיל היבשה ה OKH – Oberkommando des Heeres.
ב-1938, לקראת תחילת המלחמה, עבר למקום גם הפיקוד העליון של הוורמכט. במקביל עבר האזור תנופת בנייה ועוד ועוד מבנים נוספו. בשנת 1937 החל הצבא הגרמני לבנות באזור בונקרים שנקראו מייבאך 1 ומייבאך 2. כמוכן הוקם בונקר לטובת חיל המודיעין (שנקרא "צפלין") וכן 20 בונקרים מסוג וינקל (מעל הקרקע).
עוצמת הבנייה הייתה ללא תקדים. הבונקרים הגדולים הגיעו עד לעומק של 20 מטר מתחת לפני האדמה. ב-26 באוגוסט 1939, ימים ספורים לפני המתקפה הגרמנית על פולין ותחילת מלחמת העולם השנייה, עבר הפיקוד העליון של צבא היבשה לבונקר מייבאך 1.
בקיץ 1940 עבר גם הפיקוד העליון של הוורמכט לבונקר מייבאך 2. במהלך שנת 1943, עם התגברות ההפצצות של חילות האוויר של בעלות הברית על ברלין, יותר ויותר אגפים של הצבא הגרמני עברו לוונסדורף (לדוגמא האגף לפיתוח נשק). ומכאן יצאו הפקודות לחיילות היבשה הגרמנים ברחבי אירופה (יותר מאוחר חולקה אירופה והמערך בוונסדורף היה אחראי על החזית המזרחית).
אחד הבונקרים המרשימים הוא הבנוקר ששימש את האבווהר Abwehr (מנגנון המודיעין המודיעין הצבאי) בראשותו של וילהלם קנריס. האבווהר פורק בשנת 1944 וקנריס הוצא להורג לאחר שרבים מאנשיו היו חברים בנסיון להפל את השלטון הנאצי (קנאריס היה מעורב גם במבצעים להצלת יהודים מפני הנאצים ועלתה אפילו בקשה של חסידי חב"ד מגובים בהיסטוריון דני אורבך להצהיר עליו כ"חסיד אומות העולם". הבקשה נדחתה ע"י יד ושם בשל תפקידו הבכיר במערך המלחמה הנאצי).
עד אפריל 1945 שימש בונקר צפלין כמרכז הידיעות של המודיעין הצבאי הגרמני החדש, שהוקם על חורבות האבווהר.
בכניסה לבונקרים (ממש מעל משקוף הדלת) ניתן לראות את פתחי האוורור, בתקופה הנאצית הבונקרים היו מוגנים בפני מתקפה כימית. הסובייטים הוסיפו הגנות נוספות והבונקר היה מוגן גם נגד מתקפה אטומית. אם כי לא נגד פגיעה ישירה.
הגנרל פאולוס ומבצע ברברוסה
מבסיס זה תכננו הגנרל פאולוס ואנשי מטה נוספים את מבצע ברברוסה, התקיפה על ברית המועצות. פאולוס קודם בצורה מאוד מהירה ובסופו של דבר פיקד על הכוחות באזור סטלינגראד, למרות שלא היה לו נסיון פיקודי, אלא בשל קרבתו למקורבים לצלחת. בנסיון נואש למנוע את כניעתו (הרצון העז שלו לכבוש את סטלינגראד הביא אותו להחליש את אגפי הכוח שלו, מה שאפשר לסובייטים לכתר את כוחותיו) היטלר מינה אותו לפילדמרשל, בעודו מציין שמעולם לא נפל בשבי קצין בדרגה גבוהה כלכך, תוך רמז לכך שהציפייה ממנו היא להתאבד. למחרת נכנע פאולוס. היטלר הציע לסטלין להחליף את פאולוס בבנו, שהיה כלוא במחנה הריכוז זקסנהאוזן, אך סטלין סירב.
אדולף היטלר, שזלזל בגנרלים שלו, השתמש בכינוי "הרוח של צוסן", כשהוא מתכוון לרוח תבוסתנות, שהחלה, לטענתו כבר בשנת 1940, עת ראשי הצבא הגרמני הביעו את חששם מהמתקפה על צרפת. העובדה שבבסיס זה ישבו קציני צבא כמו פון שטאופנברג, שעמד בראש הנסיון להתנקש בחייו של היטלר ב-20 ביולי 1944, בוודאי לא חיזקה את "חיבתו" של היטלר למקום.
בסופו של דבר מינה היטלר את עצמו למפקד ה OKH אך מעולם לא ביקר במטה. במידה והיה לו צורך בפגישה הוא קרא לקצינים להגיע אליו.
לפני צילומי הסרט " מבצע וואלקירי", הגיעו לוונסדורף אנשי ההפקה על מנת לקבל רעיונות כיצד נראו הבונקרים במלחמת העולם השנייה. עוד על סרטים בברלין תוכלו לקרוא במאמר שכתבנו.
ההפצצה לקראת סיום המלחמה
האמריקאים לא ראו סיבה טובה להפציץ את האזור מכיוון שה OKH איבד מחשיבותו לאחר הקרב על מוסקבה ולקיחת האחריות ממנו לטובת פיקודים שהיו יותר מקורבים להיטלר. בנוסף לכך ה OKH הפך להיות אחראי על החזית המזרחית, כך שהקרבת טייסים אמריקאים לטובת עזרה לסובייטים, לא הייתה בראש מעיינהם של ראשי הצבא וחיל האוויר האמריקאי.
רק ב-15 במרץ 1945, עם התקרבות הצבא האדום לאזור, תקפו האמריקאים את הבונקרים בכוח של 580 מפציצים. בהפצצות נהרגו 120 אנשים (רובם מהכפר הסמוך), אך גם חלק מהבונקרים נפגעו. הכוונה הייתה למנוע מהסובייטים לתפוס את האמצעים האלקטרוניים שהיו במקום (המתקפה בעיקרון לא השיגה את מטרתה וגרמה רק נזק מצומצם לבונקרים)
טיול בונקרים או ביקור בעיר הצבאית
ניתן לקיים טיולים פרטיים לאזור (קחו בחשבון שמדובר ביום טיול מלא) בתיאום מראש. אנא פנוי אלינו במידה ואתם מעוניינים.