כבכל שנה, גם השנה חוגגת ברלין את פסטיבל האורות. זוהי כבר השנה ה-17 שבה בניינים מפורסמים בברלין מוארים במיצגי אור מרשימים. אם בשנים הראשונות היה נראה שהדגש הוא על קצת צבעוניות לקראת בואו של הסתיו החשוך של ברלין, ככל שמתקדמות השנים – המיצגים הופכים מורכבים יותר. 

הנושא העיקרי השנה הוא עתיד האנושות ובייחוד לאור אתגרי משבר איכות הסביבה כמו גם מגיפת הקורונה. 

ב-13 באוגוסט, 1961, הוקמה חומת ברלין על ידי ממשלת מזרח גרמניה. החומה נועדה למנוע מתושבי מזרח גרמניה הקומוניסטית מלהימלט לכיוון המערב : לאור העובדה שבלב ה":רפובליקה הדמוקרטית הגרמנית" (כפי שמזרח גרמניה קראה לעצמה) עמדה מובלעת של המערב – מערב ברלין.  

החומה למעשה נבנתה סביב מערב ברלין – על שטחה של מזרח גרמניה – כדי למנוע מאנשים לעבור ממזרח למערב ללא אישור. 

ב-1989 נפלה חומת ברלין והפכה להיסטוריה – שאנו יכולים להציג בטיולים שונים (כולל "האיסט סייד גאלרי" בסיור האלטרנטיבי; קטע של החומה ב"מיטב של ברלין" וכמובן סיור שלם שמוקדש לחומה וברלין הקומוניסטית בתקופת המלחמה הקרה) 

ברלין מפורסמת בחיי הלילה שלה ובמועדונים המעולים שלה – יש גם אנשים שמגיעים לפה ל"חופשת מסיבות". או לפחות היו, עד לפני הקורונה. בין המועדונים המפורסמים שאסור למבקר לפספס ניתן להזכיר כמובן את הברגהיין, הקיטקט, באר 25, או פרינס צ'רלס. 

בברלין יש יותר מוזיאונים מאשר אפילו בניו-יורק, כמעט 200 מוזיאונים. זה כולל מוזיאונים ברלינאיים שמציגים את פלאי העולם – מקדש הפרגמון, היכלי בבל ואשור, נפלאות הפרעונים, הרומאים והיוונים; לצד מוזיאונים שמציגים אמנות (קלאסית, מודרנית ועכשווית) וכמובן גם מוזיאונים שמציגים דברים קצת יותר איזוטריים. יש למשל מוזיאון שמוקדש לשחקן באד ספנסר (הידוע יותר בישראל כמחצית מן הצמד "טריניטי ובמבינו"), או מוזיאון שמוקדש ל"מאכלים מגעילים". 

ברלין מפורסמת במצעד הגאווה שלה, שמושך מאות-אלפי (ואפילו לעיתים יותר קרוב למליון) מפגינות, מפגינים וכל מה שבאמצע המרחב הלא-בינארי. הוא ססגוני, קולני ובעיקר – המוני בכמויות אנשים שלא כל כך מתאפשרות במציאות הקורונה. בשנת 2020 מצעד הגאווה גם התבטל. השנה, למזלנו, יש מספר אירועים בחודש הגאווה ששווה להפנות אליהם תשומת לב.